אלעז עסקי רכב וטרייד אין בע"ם נ' אסקרד ליסינג בע"ם

החלטה

הבקשה:

1.לפניי בקשת התובעת למתן צו עשה זמני, המורה על ביטול רישום שעבוד על שבעה רכבים שבבעלות התובעת והרשומים במשרד הרישוי על שמה.

הבקשה מוגשת נגד אקסרא ליסינג בע"מ (להלן: "הנתבעת", או "המשיבה"), ונגד משרד הרישוי בתור משיב פורמלי.

בהחלטתי מ-20.05.10 קבעתי את הבקשה לדיון במעמד הצדדים תאריך 30.05.10, וציינתי כי קיום הדיון מותנה בהגשת התביעה העיקרית וזימון המשיבה עד 24.05.10.

בדיון מ-30.05.10 התברר כי התביעה לא הוגשה, ולאחר ניסיונות, שלא צלחו, להביא את הצדדים להסדר, ובשל-אי הגשת התביעה, נדחה הדיון לגוף הבקשה לתאריך 15.06.10.

התביעה:

2.בתביעתה עותרת המבקשת ליתן פסק-דין המצהיר כי היא הבעלים של שבעת הרכבים הנ"ל, וכן להורות על ביטול השעבוד שנרשם על הרכבים.

3.כעולה מהבקשה והתצהיר התומך בה, וכן כעולה מהתביעה, התובעת הינה חברה העוסקת בשיווק רכבים משומשים; ואילו הנתבעת הינה חברת מימון לרכישת רכבים.

בין הצדדים שררו יחסים עסקיים משך שנים. התובעת הפנתה רוכשים פוטנציאליים לנתבעת לשם קבלת הלוואות למימון רכישת הרכבים ממנה.

4.טוענת התובעת, כי בתאריך 27.04.10 גילה מנהלה, אחמד ביטאר, בבדיקה אקראית במשרד הרישוי, עת פנה לשם ביצוע העברת בעלות באחד הרכבים שמכרה התובעת, כי על שבעה רכבים הרשומים על שמה נרשמו שעבודים לטובת הנתבעת.

עוד טענה התובעת, כי בדיקה שעשתה העלתה כי רישום השעבודים בוצע ללא הרשאה, שטר השעבוד חתום ע"י מי שאינו מוסמך לעשות כן; וחמור מזאת, החתימה על שטר השעבוד המתיימרת להיות חתימתו של אחמד ביטאר, מזויפת.

בהקשר זה הוסיפה הנתבעת, כי עצם העובדה שחסרה חותמת החברה, וכן העובדה שחתימת השטר לא מאומתת ע"י עד לחתימה, מלמדים כי רישום השעבוד נעשה שלא כדין.

בתצהיר התומך בבקשה לסעד זמני מפורטים אותן טענות עובדתיות ומשפטיות, כפי שפורטו בתביעה, ואין טעם לחזור ולשנן אותן.

גם בתביעה וגם בתצהיר התומך בבקשה, טענה התובעת, נחרצות, כי אין היא חבה לנתבעת ולו "אגורה".

5.מנגד טענה הנתבעת, כי התובעת חתומה על הסכם הלוואה שקיבלה מהנתבעת, הסכם לשעבוד הרכבים נשוא הבקשה, הייתה בקשר עסקי נרחב עם הנתבעת, ונותרה חייבת לה סכומים נכבדים, ואף הגיעה להסדר פריסת חוב, לאחר ששיקים שנתנה לה לא כובדו בשל הגבלה חמורה שהוטלה על חשבון התובעת.

החוב נוצר עקב כך שהתובעת לקחה על עצמה התחייבויות כספיות של לקוחותיה שביטלו עסקאות רכישת רכבים ממנה, והחזירו לה את הרכבים שרכשו.

כנגד שעבוד הרכבים, וערבות אישית של מנהל התובעת (ובעל המניות היחיד), הסכימה הנתבעת לפרוס את חובות התובעת ל-24 תשלומים חודשיים ושווים, על סך 5,500 ₪ כל אחד, ובסה"כ 133,000 ₪.

התובעת אף מסרה לנתבעת 24 המחאות בהתאם למוסכם, אלא שכבר במועד פרעון התשלום הראשון, השיק חולל והחשבון ממנו נמשך הוגבל אף הוא.

נוכח האמור, תמוהה בעיני הנתבעת התכחשותה המוחלטת של התובעת לקיומו של חוב כלשהוא.